Iyun Advanced Learning Initiative

ט”ו בשבט

ביסוד השאלה אם אזלינן בתר ׳בכח׳ או בתר ׳בפועל׳

“ט”ו בשבט הגיע, חג לאילנות”. מסתבר שלא כולם מסכימים לזה. זו אכן דעתם של ׳בית הלל׳, אך לדעת ׳בית שמאי׳ א’ בשבט הוא-הוא ראש השנה לאילנות. יסוד וטעם מחלוקתם בזה מתברר כחידוש מפתיע ומבריק ביסוד שיטתם הכללית של ׳בית שמאי׳ ו׳בית הלל׳ בים התלמוד, ועובר כחוט השני בין מימרותיהם הרבות – האם בחינת ה׳בכח׳, הפוטנציאל המופשט של הדבר גובר על ה׳בפועל׳ והממשיות שלו, או ההיפך? השיעור שלפניכם מגיש ׳טעימה׳ מתורת ה׳לשיטתיה׳ של התנאים והאמוראים – שיטת לימוד מיוחדת במינה, תוך הדגשה על פן החידוש בזה במשנתו של הרבי. “אילנא דחיי”.

ימי הפורים

אם גדר המצווה הוא ה’נתינה’ או ה’קבלה’

ממצוות החג לשלוח מנות איש לרעהו. מצווה פשוטה, לכאורה – מכינים, עוטפים ושולחים. בשיעור שלפניכם נעמוד על יסודות המצווה, הגדרתה ומהותה ממבט תלמודי והלכתי, ובכך נפתור שאלות רבות, רלוונטיות ומעניינות, במשלוח המנות. האם עיקר המצווה הוא השליחה והנתינה, או שמא עיקר החיוב הוא קבלת המנות דווקא? מה הדין, לדוגמה, אם אדם שולח מנות לחברו והנמען אינו מקבלן? האם אפשר לקיים את המצווה בהחלפת מנות, או משלוח דבר האסור לשולח ומותר למקבל? על כך, וגם על קיום מצוות משלוח מנות לעתיד לבוא, ב׳מנה׳ שלפניכם. “וקִבל היהודים”.

חג הפסח

“תשביתו שאור מבתיכם”. אכן, זוהי המצווה – לבער ולהשבית את החמץ בערב חג הפסח. אך האומנם גדר המצווה הוא על ׳מעשה ההשבתה׳ עצמו, או שמא העיקר הוא שהחמץ ׳יהיה מושבת׳? השלכה מעשית ורלוונטית במיוחד היא השאלה – האם חייב אדם לחפש אחרי החמץ כדי להשביתו בערב פסח, או שמא העיקר שאין לו חמץ ברשותו. ומה אם במקרה עבר זמן חצות ולא השבית את חמצו עדיין; האם עובר על ׳תשביתו׳ בכל רגע ורגע, או שמא העבירה היא ׳חד פעמית׳? מסתבר כי חקירה יסודית זאת פותרת שאלות מעניינות רבות במצוות השבתת החמץ, ומהווה פתיחת חלון לעומקה של המצווה. “צא ולמד”.

ספירת העומר וחג השבועות

האם ימי הספירה הם מצווה אחת, או מצוות נפרדות

הודות לעידן ה׳אפליקציות׳, השלמת ספירת ה׳שבע שבתות תמימות׳ נעשתה קלה יותר. ועם זאת, עדיין עלינו לברר מה הדין בקטן שנעשה ל׳בר מצוה׳ באמצע ימי הספירה – האם מ״ט ימי הספירה נחשבים למ״ט מצוות נפרדות, או שמא כולם מצווה אחת ארוכה? מתברר כי יש רובד נוסף בחקירה הזו, ומדובר כאן בשאלה מהותית יותר בעניין הספירה – האם מעשה וענין הספירה כשלעצמו נחשב ל׳מציאות דבר׳ גם ללא מצוות הספירה, או שמא כל מציאות מעשה הספירה מתהווה אך ורק בכוח ציווי התורה, ובלעדיו אין כאן שום מציאות כלל? זאת ועוד במסתעף מזה גם לעניין מצוות ספירת העומר לעתיד לבוא, בשיעור שלפניכם. “ספיר בסיפור הספירה”. 

ימי בין המצרים

גדר מצוות בניית המקדש, מהותה ומטרתה

“ועשו לי מקדש, ושכנתי בתוכם” ? היא מצווה מתרי״ג המצוות. אך מהי בדיוק המצווה ? ׳לבנות׳ בית לה׳, היינו פעולת מעשה הבנייה, או שמא העיקר הוא התוצאה, ׳שיהא מקדש׳? שאלה עיונית זו נושאת גם השלכות רלוונטיות רבות. לדוגמה: מיהו החייב בבניין המקדש. האם זו מצווה ׳חד-פעמית׳ או שמא היא מתחדשת בכל רגע ורגע.

חוויה תלמודית זו מביאה אותנו שוב לגילוי פן נוסף בדבר מטרת המצווה: האם תכליתה לשם השראת השכינה בעולם או להקרבת קרבנות? מסתבר כי שאלת השקפה זו היא היסוד לסוגיות שונות בענייני המקדש, ומהן ? האם עשיית כלֵי המקדש כלולה במצות הבניין, או שמא היא מצווה בפני עצמה? וגם: המסתעף מכל זה לעניין בניית בית המקדש השלישי ? האם יבנה בידי מלך המשיח או שיבוא מוכן מן השמים?

“שיבנה בית המקדש”!

הימים הנוראים

אם התשובה היא מצווה חיובית או דבר שברשות

הימים הנוראים באופק, ורוח התשובה כבר מרחפת באוויר – “שובה ישראל עד ה׳ אלקיך”. מעניין, כי לכמה שיטות אין ׳מצוות׳ התשובה נמנית במניין המצוות. האומנם אין ענין התשובה נחשב למצוות חובה בתורה? הדרישה והעיון אחרי התשובה לשאלה יסודית זאת – אם התשובה היא מצוות חובה או דבר שברשות – מביאה אותנו לעמוד גם על מקורה, מהותה והגדרתה של מצוות התשובה. מהי, אכן, ׳תשובה׳? היכן היא מתחילה והיכן מסתיימת? מה יש לעשות בדיוק כדי שייחשב ל׳תשובה׳ נכונה, אפילו אם בסיסית ביותר? השיעור שלפניכם, המהווה בעצם פתיחה יסודית ומקיפה לשערי התשובה ממבט תלמודי-הלכתי, מנתח את שלושת השיטות במהות מצוות התשובה והגדרתה: מצווה חיובית; דבר שברשות; או שמא – ׳מצווה ואינה מצווה׳. תשובה לתשובה. 

חג הסוכות

האם הידור מצווה הוא ׳חלק מעצם המצווה׳ או ׳דין נוסף על המצווה׳

הם עומדים זמן רב, בודקים, שואלים ובוחנים. תמונה טיפוסית מדוכני האתרוגים בערבי חג הסוכות. אכן, מעיקרי מצוות נטילת ד׳ המינים הוא החיפוש אחר ה”פרי עץ הדר”. גם אנו נבדוק ונבחן הפעם את יסודות דין ה׳הידור׳ – האם חיוב ההידור חל על גוף חפץ המצווה, או גם על מעשה פעולת המצווה? והאם גדר ההידור נחשב לדין פרטי וחלק מהמצווה עצמה, או שמא הוא דין כללי נפרד ונוסף על המצווה? על זאת ועוד בשיעור ה׳מהודר׳ שלפניכם, הפותח שער אל עמקי הידור המצווה. “זה א-לי ואנוהו”. 

ימי החנוכה

האם גדר המצווה הוא ׳מעשה ההדלקה׳, או שהנר ׳יהא דלוק׳

הנרות הללו אנו מדליקין׳ – השיר המוכר כל-כך, מצלצל באוזנינו במשך שמונת ימי החג. ׳מדליקין׳ אמרנו – אך האומנם יסוד המצווה הוא אכן פעולת ׳מעשה ההדלקה׳ עצמה, או שמא ההדלקה היא רק ‘הכשר’ לעיקר המצווה, והוא שהנר ׳יהא דלוק׳ לפרסומי ניסא? חקירה תלמודית טיפוסית זאת בגדרי מצוות שונות – אם העיקר הוא ׳הפעולה׳ או ׳הנפעל׳ – מתבררת כרלוונטית ובעלת השלכות מהותיות. לדוגמה: אם כבו הנרות בטרם זמנם, האם יש לחזור ולהדליקם כדי לקיים את המצווה? או: מנורה הדולקת שמונה ימים רצופים, האם יוצאים בה ידי מצוות הדלקה או שיש לכבותה ולהדליקה מחדש בכל יום? על כך ועל שלושת הדינים במהות תקנת נרות החנוכה בשיעור שלפניכם. “מאי חנוכה, דתנו רבנן”.